אירועים שרבים מאיתנו היו רוצים למחוק מדפי ההיסטוריה

בשנות ה- 80 הייתי יו”ר יישובי רמת הגולן, וכשנחשפו אנשי המחתרת היהודית נדהמתי לגלות, כמו רבים אחרים, את זהותם. הם לא היו אנשי שוליים קיצוניים, אלא הגיעו מהנהגת יישובי רמת הגולן. אחד מהם היה חבר וקולגה שלי, שומר שבת ורחוק מלהיות קיצוני בדעותיו. פעילותנו הציבורית המשותפת הייתה בשמם של חברי קיבוצים ומושבים מכל המפלגות והזרמים. זה למעשה מה שהבדיל את יישובי רמת הגולן מיישובי יהודה ושומרון – הם הוקמו על ידי ממשלת מפלגת העבודה בקונצנזוס יהודי רחב, וייצגו ציונות דתית אחרת. לכן הגילוי שאחד מענפי הצמיחה של הרעל הזה צמח בחברה הזאת גרם לי למשבר אישי עמוק, והצביע על שבר שנפער בחברה הישראלית.

מהפעולות האלימות שביצעו נפגעו אנושות ונותרו נכים שני ראשי ערים פלסטיניות, וקצין של משמר הגבול שאיבד את ראייתו. באירוע אלים נוסף במכללה בחברון נהרגו שלושה סטודנטים ועוד שלושים נפצעו. הם תכננו לכבוש את הר הבית ולפוצץ את מסגד אל-אקצא, כשהמטרה מבחינתם קידשה את האמצעים, והיא הייתה להקים במקומו את בית המקדש. האירוע הקשה של הנחת מטעני חבלה בעשרות אוטובוסים בתחנה המרכזית ירושלים במטרה לפגוע ולהרוג עשרות ואולי מאות פלסטינאים סוכלה למרבה המזל. אך מכאן נסללה דרכה של רעה נוספת, כשהמעשים שלהם קיבלו רוח גבית של חלק מרבני הציונות הדתית, כך שפעילותם הייתה לכאורה ‘ממוסדת’. דבר דומה קרה שנים מאוחר יותר, כשאנשי הלכה וציבור פוליטי השפיעו על ציבור גדול של אנשים, שהיו מוכנים להיות האצבע שיורה על ראש הממשלה.

בשני המקרים האלה מדינת ישראל, ההנהגה הלאומית, פרקליטות המדינה ומערכת המשפט כשלו, ובכך פגעו אנושות בממלכתיות הישראלית. פעילי המחתרת זכו לחנינה, בידי פוליטיקאים ויועצים משפטיים, ובזה קבעו רף חדש בהשפלה הלאומית, שבו אנשים שרוצחים ופוגעים בממלכתיות זוכים להכרה ומאוחר יותר להשפעה על השלטון בישראל.

האקדח של יגאל עמיר היה רק אקדח

האירועים עצמם והחיבוק שלו זכו הפעילים הם בבחינת שבר לאומי מוסרי, כאשר מה שעומד מאחוריהם הוא ניסיון לקבוע חוקי מדינה חדשים, שיעפילו על חוקי המדינה ויקבעו את עתידה של המדינה. שם נוצר בסיס מחשבתי אידאולוגי שנתן ‘לגיטימציה’ לרבנים לקבוע שרבין אינו ראש ממשלה לגיטימי, ולכן מותר להרוג אותו.

כולנו כבר מבינים היום, שהאקדח של יגאל עמיר היה לא יותר מאשר אקדח. אבל מעשה הרצח של עמיר ביטא את דעותיהם של רבים מהמתנחלים ביהודה ושומרון ומהיהודית הציונות הדתית הלאומית.

הזרע שנזרע הפך לענף רעיל

בשנת 1987 כשהייתי עוזר לשר הביטחון לא ידעתי את מה שכולנו יודעים היום. באותם זמנים לעגתי לדברים שאמר לי ראש המועצה של קריית ארבע, ולא האמנתי שמאחורי דבריו מסתתרת מגמה שתהפוך לחלק מההיסטוריה של מדינת ישראל. הוא פנה אליי אחרי ששמע על ההתארגנות במפלגת העבודה לקדם את המועמדות של רבין לראשות הממשלה, וביקש שאעצור את התהליך. הוא הסביר שהסיכויים שלו להיבחר גדולים, כיוון שהוא קונצנזואלי יותר ממתמודדים אחרים. וסיים את דבריו באמירה שמכיוון שליבו ופיו של רבין שווים, יש גם סיכוי שהוא יקדם את התהליך המדיני, ואם זה יקרה אז ירצחו אותו.

הסיפור הזה הוא ביטוי למגמה שמאפשרת לאותו ציבור לעשות ככל העולה על רוחו, כשחבריו אינם כפופים לשלטון ולחוקי המדינה. הגדיל לעשות אחד משרי הממשלה כיום, שאמר לי לפני מספר שנים – אנחנו נכבוש אתכם בסוף.

נושא שחייב לחזור לדיון ציבורי

הסדרה מעלה שוב את הנושא החשוב הזה לסדר היום הציבורי, נושא שלצערי הולך ומתרחק מהדור הצעיר. הם לא בקיאים באירועים ולא יודעים עד כמה הם היו נוראיים, הם גם אינם מודעים לכך שהמעשים שלהם בעצם זרעו את הזרע לרצח ראש הממשלה. שם בעצם נקבע הרף שמותר לרצוח גם ראש ממשלה.

למחתרת היהודית יש השפעה הרסנית על גורלה של המדינה עד היום, משום שהשלטון בארץ מוחזק כבר שנים בידי אותם אנשים, והם התומכים העיקריים של המדיניות שנוקטת בשב ואל תעשה”. זאת מדיניות שמעכבת את תהליך השלום, מונעת את ההתקדמות המשא ומתן עם הפלסטינאים, ומחזקת את קיומה של מדינה אחת דו-לאומית ללא שום ניסיון למצוא פתרון. כאשר עצימת העיניים מצד הממשל כיום משמרת את ההמשכיות של המחתרת מאז ועד היום.

הפוסט באירועי ‘המחתרת היהודית’ נקבע רף שהתיר רצח של ראש ממשלה הופיע ראשון בשמעון שבס